לא רק לשרוד – אלא לצמוח: מה למדתי על חוסן ארגוני ומשאבי אנוש במשבר

אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. הטלפונים לא הפסיקו לצלצל, חדרי הישיבות התמלאו בדאגה, והתחושה הכללית הייתה – אי ודאות. היינו בעיצומו של מצב חירום לאומי.

באותם רגעים, הבנתי על בשרי את מה שלומדים בתיאוריה: משבר לא בודק רק את המערכות — הוא בודק את האנשים.

משבר משנה את כללי המשחק

כשהעובדים מלאים בחשש, כשהמנהלים עצמם מתמודדים עם אתגרים אישיים, והארגון כולו נדרש "להמציא את עצמו מחדש" – משאבי האנוש הופכים להיות העוגן של היציבות​.

למדנו להסתכל אחרת על המונח "חוסן ארגוני". זה לא רק תוכנית מגירה או נהלים — אלא מערכת יחסים חיה בין אנשים.

חוסן אמיתי נבנה מהשטח

התחלנו לדבר אחרת:

• לבדוק איך כל עובד באמת מרגיש.

• לא רק לנהל — אלא להקשיב.

• להציע גמישות אמיתית – גם בשעות, גם במשימות, גם בציפיות.

בזכות שינויים קטנים ומדויקים, כמו פגישות בוקר קצרות, תיאום שקוף ומסרים מעודדים, הצוותים התקשו פחות להתמודד עם אי הוודאות​.

מה גילו המחקרים – ומה אני חוויתי?

המחקרים מלמדים שחוסן אישי וארגוני נבנה דרך:

• תחושת שליטה (גם אם מינימלית) על המצב

• חיזוק מסוגלות עצמית

• שייכות אמיתית​

ואת זה חוויתי ממקור ראשון. כשהרגשנו שאנחנו ביחד – שום משבר לא הצליח לשבור אותנו באמת.

לאן ממשיכים מפה?

חירום לאומי הוא אתגר אדיר, אבל גם הזדמנות: לבנות ארגונים חכמים יותר, קשובים יותר, ובעיקר – אנושיים יותר.

חוסן הוא לא מילה יפה – הוא דרך חיים.

חוסן ארגוני ומשאבי אנוש במשבר